לפני מספר שנים עברתי את אחד מהאירועים המכוננים והלא פשוטים בחיי – פירוק משפחה. הקרקע כמו נשמטה תחת רגליי והחיים השתנו מן הקצה אל הקצה. שבר גדול, משבר חיים, טראומה. כמו ללמוד מחדש משהו שאתה כביכול יודע ומכיר. שובל של כאב, כעס ואשמה, בדידות, כיווץ ואתגר ליוו אותי תקופה ארוכה לאחר הפרידה. אני יודע בדיוק כמה השובל הזה ארוך ומתמשך וכמה הוא יכול להיות קשה, כאוטי ולא פשוט. כי הייתי שם, והייתי שם לבד. 

אבל היום, שנים אחרי, אני במקום שונה לגמריי. אם לדייק, בקצה השני. תהליך הפרידה והפירוק הרבה מאחורי וזה כמובן לא קרה מיד. זה היה תהליך ארוך ואיטי. כמו הכל התקמפסט והתעכל במערכת האקולוגית והחכמה של החיים (והלב), ובא על מקומו הנכון והבריא. מכאב לריפוי בכל מערכות היחסים החשובות בחיי החדשים – עם עצמי, עם בני האהוב, ועם פרודתי. והיום, כמה חופש ונינוחות בתוך כל אחת ממערכות היחסים היקרות האלו, קוטף אני את פירות עמלי וליבי ונהנה מרווחה רגשית, אבהות לומדת והורות משותפת קרובה ואחראית. עשיתי שלום עמוק, שלום ששינה את חיי. עכשיו אני רוצה להיות שם איתך, עבורך בסיפור שלך.