על מעגל נשים, חברות-לב ואינטימיות
"אהבה אפלטונית פירושה יחסי חיבה נטולי כל מרכיב מיני, במיוחד באותם מקרים שבהם המתבונן מן הצד עשוי להניח שקיים אלמנט מיני ביחסים אלה. דוגמה נפוצה
חוכמת הלב הדואב
שעת אחר הצהריים מאוחרת, בין ערביים, בקרוב שקיעה. נפגשנו בשמורת-יער האלונים. כמה שעות קודם לכן, היא התקשרה והתעניינה בשירות הזה שאני מציע. אמרה שהיא בעיצומה
על אבהות, לבדות חוסר שלמות ומה שביניהם
אני אבא עוד מעט 7 שנים (!), אבא לבן אהוב והמשפחה הגרעינית שהיינו התפרקה לפני כמעט 5 שנים. מאז הפרידה והפירוק, התחיל המסע המשמעותי (והרוחני)
אבולוציה של פרידה, מכניזם של ריפוי
כבר זמן מה שאני רוצה לכתוב את הפוסט הזה. עליי, עליה, עלינו. על סיפור-המסע שלנו מאז הפרידה, כזוג הורים בזוגיות שבנפרד. כי בכנות, הסיפור הזה
מחשבות על גברים, גבריות ותנועת החיבור (המרגשת)
רוב חיי האינטראקציה שלי עם גברים הייתה מוגבלת. במובן של הייתה מאד מדודה ומינימלית, אבל גם ליטרלי מוגבלת. כן תמיד היו חברים גברים סביבי, אבל
הסיפור שלי
לפרק משפחה זה טראומטי. הפרידה הייתה עבורי שבר גדול. משבר חיים. לא דומה לאף פרידה שקרתה לפני כן. השנה הראשונה שאחרי הפרידה הייתה קשה, מאד.